אשר תינוקות בוידאו, בשם דייבי וייבי, ביקש מנשים שלא עינו פעם אחת את איבר המין הנשי שלהן לבדוק אותו מקרוב. בעקבות סרטון שהפך לוויראלי, שוחרר הכוח ברשת, ואילו אני עומדת עכשיו בפני עצמי במבצע מבט פנימי על חלקי הגוף החשובים לי ביותר.
השנה שלי והאיבר שלי נכנסו לשנות השלושים לחייהם, ולכן היית מצפה שהקשר בינינו יהיה חזק יותר – משהו כמו בין לברנז’רה לשירלי, חברים טובים שמכירים אחד את השני זמן רב. לא כך המצב. בטח, עברנו הרבה יחד, אבל לא תמיד באותה צורה שבה שני אנשים מחולקים חוויות ביחד, אלא כמו נוסעים שהתרסקו במעלית ומתאמצים למצוא שפה משותפת. אין זה אומר שאני לא מטפחת אותו, כמובן: אני משקיעה בבריאותו, שומרת שהוא ייראה במיטבו, ואפילו דואגת למרפאת שיניים שנתית. אך מעבר לכך, קיימת זו תחושת נתק בלתי רצונית, ולעיתים קרובות אני שוכחת שהוא חלק ממני ברוב הזמן.
אני אחת מהנשים שסובלות מרגשות מין נמוכות, אך לפי ההערכה שלי, המצב שלי אינו דווקא רפואי, אלא יותר שייך לבעיות של אינטימיות וקשר רגשי. תמיד התקשיתי להיפתח רגשית, להראות את רגשותיי ולשדר אותן בצורה אותנטית. כך הולכתי את חיי בעיקר בתחושת זיכרון מעורפל של תחושת ריחוק, כמו שאני מסתובבת באדי אדישות. קשרים קודמים שלי כללו עליות וירידות במוטיבציה המינית, והייתי תוהה בלי סוף אם “ההחלקה” באיבר המין שלי פועלת. במילים פשוטות, לפעמים חשבתי לעצמי: “האם זה באמת פועל?”
גם חכיתי ללהט, ליידע נשים שאני מכירה שאולי תעורר את החשק, והן יוכלו להבחין ב”פנים” שלו. רק שהתוצאות לא תמיד היו רצויות, והדבר הפך למקור תסכול ולקונפליקט בכל מערכת יחסים שהייתה לי, במיוחד ביחס האחרון שלי. פעם, הלחץ לעשות את המעשה בכוחות עצמי ורמות ההתרגשות הפכו אותי להיסטרית והובילו אותי לפרוץ בהתקף פאניקה בחדר השירותים לפני שנכנסתי. בסופו של דבר, הגבר שלי פגש מישהי אחרת שהייתה קלה יותר להיות איתה, ואני לא שמעתי עוד מבעד לכך על ה”משהו” שהיה פעם. מאז, המוטיבציה שלי לא קיימת.
כשהחברות שלי מדברות על חיי המין שלהן (או אפילו מתלהבות מהעדרם), אצלי המחשבות טסות לכיוון עוגיות. אני משתלבת בשיחה כדי להימנע מלהיות בזיקה עם המוזמנת הבלתי נמנעת לברים של חיי הלילה שלהן, אך בעצמי אני חושבת רק על הפעם האחרונה שבה אכלתי עוגיות, כמו אופציה נעימה ונוחה בהרגעה עצמית.
כשהתקלסתי במאמר של Buzzfeed בנושאים שנגעו בנושאים האינטימיים הללו, מיד התעוררה בי השאלה: למה נשים מסוימות מעולם לא סקרנו את איבר המין שלהן מקרוב? ומה גרם להן להחליט לפתע שהגיע הזמן לעשות זאת? פתאום, שאלתי את עצמי את אותן שאלות והתחלתי להיערך לחשיפה של חלקי האישי לקראת רגע המצלמה של 15 הדקות התהילה.
הרגשתי שמחה על ההחלטה שלי, אך יחד עם זאת – בלבול ברור לגבי הפרקטיקה: האם אני גמישה די הצורך? ומה בדיוק אעשה כשהוא ייחשף? האם אצטרך להחזיק פנס לכל מקרה? זה הרגיש כמו דייט חסר טעם לפני מראה. אפילו חיפשתי באינטרנט אחר הסיבות שצריך לבדוק את איבר המין, כדי למצוא מדריך שימוש או הוראות הפעלה. ידע הוא כוח, אבל באותה נקודה זה היה יותר כמו תירוץ לדחות את המעשה בפועל.
הסתכלות בעצמי
הייתי מעדיפה לעשות את זה במקום יותר נוח וקונסטרוקטיבי, כמו בחדר שינה שקט ומואר, אך מכיוון שאין לי וילונות על החלונות וברחבי הבית, פחדתי שזה ייצור מצב של חשיפה מיותרת ומבוכה. תכננתי את הרגע הזה כמו פגישה אקראית באמצע היום, בה אני ואני לבד, עם מראה מונח לפניי.
לאחר תרגול קטן של תנועות גופניות, הצלחתי להפנות את המראה באיזון מדויק אל המקום הנכון, ופתאום – שם זה היה, מול עיניי. קרוב יותר ממה שחשבתי – כמעט כמו לפגוש מישהו לראשונה. התבוננתי בו מספר דקות, מנסה להכריע את עצמי בשאלה: “ומה עכשיו? מה עלי לעשות עם זה?”
אין לי תשובה מיידית. אך לראשונה, קיבלתי את העובדה שלא חייבות להיות לי סיבות או תירוצים. עברתי שנים שהרגשתי שזה יותר כמו סיפור של קטי ומלמה, ושהקשר שלי עם הגוף שלי עובר שינויים שמגיעים עם ההכרזה הפנימית על קבלת עצמי. החלטתי שהגם שזה לא יפתור את כל הבעיות, זו הייתה נקודת פתיחה חיונית ללמוד להכיר את חלקי הפנימי. אני מבינה – עלי להיות שלמה עם עצמי, עם כל חלקי, לפני שאוכל להרגיש בנוח גם עם מישהו אחר. אני יכולה לומר בביטחון שהקשר בינינו, אני והאיבר שלי, הגיע לשלב חדש של הבנה הדדית.
בעיקרון, עשיתי זאת עבור מאמר מעניין, אך במעמקי הלב, זה היה ניסיון לסלוח לעצמי על השנים שהייתי מנותקת ומבודדת, כדי להגן על עצמי מפני כאב ופגיעות. רציתי לפוגג את תחושת האשמה של חוסר היכולת שלי להפעיל את החשק, ופחדתי שברגע שאני מגלה את האמת, זה לא יתקבל בעין יפה על ידי הסביבה או עצמי. גם, כמובן, מרוב שדיברתי על מין, בפועל הייתי משוחחת על עוגיות, כי זה מה שהניע אותי בפנים.
אני רואה בכך התחלה של ידידות אמיתית עם הגוף שלי – כמו בין בטי לוורמה, שתיהן חברות טובות שמבינות אחת את השנייה לעומק. זהו מסע של קבלה, שמחה והכרות חדשה עם החלקים הכי פגיעים שלנו.
המשך המונולוגים על איבר המין
כותרות נוספות שמן הסתם עשויות לעניין אותך כוללות: “האם להידוק את הנרתיק או לא?”, “מדריך לבעלות איבר מין: כל מה שכל אישה צריכה לדעת”, ו”למה אנחנו חוששות מהמילה ‘נרתיק’?”