האם אי פעם נהגת לפגוע באדם אחר? גרמת לו להרגיש חסר ערך? isolת אותו מחבריו ומקרוביו? עקבת אחריו במקום עבודתו? ההשאלות הללו עלולות להישמע מוזרות, ואני מודה שזה מצב לא שגרתי לשאול את עצמך. לרוב, השיח נשזר סביב נשים והאם גבר בחייהן מפגין תוקפנות, אלימות פיזית או שליטה מרחבית כלפיהן.
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת קמבריה שבבריטניה חשף תוצאות מפתיעות. המחקר מצא כי לא רק שנשים נוטות לפעול באותה מידה כמו גברים כשהן עוסקות באלימות, אלא שהן אף נוטות להשתמש באיומים חמורים, באיום ובהפעלת אלימות פיזית יותר מגברים. ממצא זה עשוי להפריך את ההנחה הטרוסקסואלית הרווחת שהנשים נוטות להיות “המין הרך”.
המדענים asked over 1,000 צעירים וצעירות למלא שאלונים אשר בחנו את ההתנהגות שלהם במערכות יחסים, תוך בחירת תיבות המתארות העשייה שלהם כלפי שותפים. מניתוח התוצאות, עולה כי נשים משתמשות בנחישות באלימות פיזית יותר מגברים, אך במקביל מודגשת גם שאיפתן לשליטה על השותף או על השותפה. הדגש הוא על כך שזה לא רק מקרים של דחיפות או דחייה – חלק נשים הסבו לעבור על תיבות המתארות אלימות כמו הכאה, בעיטה ואיום בשימוש בנשק. לדברי ראש החוקרים, ד”ר אליזבת בייטס, “בדרגות גבוהות של שליטה ואיומים, לא נראה הבדל משמעותי בין גברים לנשים.”
הרהורי על המחקר והבנתו
שימו לב שאני ממשיך לכתוב בגוף שלישי על נושא זה, וזה מאתגר מאוד עבורי להבין את כל ההקשרים שמביא המחקר הזה. באופן אישי, אני לעולם לא הפגעתי או איימתי על מישהו, ובמיוחד לא על בן זוג שאני קשור אליו. אני גם לא מכיר אישית נשים שפגעו במישהו, אלא במקרי חירום של אלימות שהיו בתוך מערכות יחסים עם גברים. חלק מהמקרים קיבלנו בטלפון, ולעיתים נשים שקרבו אליהן סבלו מאלימות קשה מצד גברים, ולעיתים גם ההפך. לכן, השאלה אם נשים הן “טרוריסטיות רומנטיות” היא שאלה מורכבת ומעוררת מחשבות רבות.
אולם, יש בממצאים האלה אלמנטים שראויים להישקל ברצינות. ייתכן שהמחקר דורש אישוש נוסף, באמצעות בדיקת קבוצות גיל אחרות או באזורים גאוגרפיים שונים. אני סבור שחשוב שנשים ייתנו התייחסות לנושא הזה, ועשויות להרגיש שהן מרשות לעצמן להיות קשות יותר בשל האמונה שחלקן לא יכולות לפגוע או לא יפגעו. אבל חשוב לזכור שהכאב במערכות יחסים הוא לא רק פיזי אלא גם נפשי, וזו חוויה קשה ומכאיבה לכל אדם, ללא קשר למינו. תמיד קיים הלחץ החברתי והסטיגמה שמלווה דיווח על אלימות בבית, במיוחד כשמדובר בגברים שמרגישים שאינם מקובלים במעמד הציבורי כשהם מכים נשים.
ולפי שוני בין המינים, יש גם תכניות שונות להשיב על אלימות. בעליי לעיתים מציין כי “זה מתבייש שנשים מצליחות להכות גבר, והסיפור יצא מחוץ לארגז.” חלקנו תוהים – האם הממצאים ממחקרים כאלה משקפים באמת את המציאות או שמדובר באפשרות נפוצה יותר שהיא תוצאה של שיקולים חברתיים ותרבותיים?
בתור איש מקצוע ומי שחווה גם סיטואציות קרובות לחוויות כאלה, אני מרגיש ומבין שאולי יש צורך להפריך מיתוסים ולהביא לדיון נקי ומבוסס, שבו יש הכרה בשוויון גם באחריות על אלימות, בלי להקטין את חוויותיה של אף קבוצה. הדיון פתוח ומשותף, ומאפשר לכולנו להסתכל על סוגיה מורכבת זו באופן מאוזן ופתוח יותר.
אהבה ומערכות יחסים
איך נשים באמת מרגישות כלפי חיבור זוגי וקשרים רומנטיים
דברים שאסור לומר למישהו שנמצא במערכת יחסים שבה בגדו בו
איך לגשת לבחורה עם ילדים מתוך כוונה להתחיל איתה