אני היא אמא, אבא, אחות, אח, שכנה, מורה, מאמנת, מלצרית וחברה קרובה, ואולי גם הרופאה שלך. אני חלק מחברה שבה אנחנו חיים ומתקיימים בכל הגילאים, כל הרקעים, הדתות והמחלקות החברתיות. כשאתה מסתכל עלי, לא תוכל לדעת שיש לי סוד, וכי במצב מסוים, הוא עלול לשנות את חייך באופן בלתי צפוי.
הסוד שלי? הרפס. ככל שאדם חי עם הרפס גניטלי, אני מתמודדת עם מצב של פחד מתמיד, שנובע מחרדות הבורות והדעות הקדומות שקיימות בחברה כלפי מחלה זו. מדוע אדם נאלץ לחיות בפחד בגלל חוסר ידע של אחרים?
הסטיגמה החברתית שמלווה את ההרפס
כל שנתיים מאובחנות ברחבי העולם כ-50 מיליון מקרים חדשים של הרפס. אנשים שמוכרזים כנושאי המחלה מרגישים שהם חייבים להסתתר, כי החברה מטילה עליהם באורח חיים של דעה קדומה, פחד ובושה. הם שואלים את עצמם שאלות כמו: “האם האדם הבא שארצה לפגוש יברח ממני?” או “האם הוא יבז אותי או יעשה לי צחוק?”.
בהמשך, הגעתי למסקנה שאף לא ידעתי מספיק כדי להסתיר את העובדה שיש לי הרפס גניטלי, בחרתי לעיתים להסתיר את זה ולהימנע, מתוך פחד ומבוכה. גם אדם אחר עלול להסתיר את הסוד הזה, מפחד שהחשיפה תגרום ליחס שלילי, בושה או נידוי.
בשנים האחרונות, נחשפתי למצבים שבהם חוויתי התייחסות שלילית, בדיחות משפילות והלעגות מתוך בורות ואי-הבנה. לא רק האנשים סובבים אותי יודעים מעט על המחלה, גם תכניות טלוויזיה וידוענים מושפעים מסטיגמות בלתי מבוססות, שמחזקות את הבורות והפחדים. גם אני, כמו רבים אחרים, חייתי עם בורות וחשש, ויצא לי להיות במגע אינטימי עם אנשים שמחזיקים בהכרה שגויה על ההרפס.
מה אתה יכול לעשות כדי לעזור?
הידע הוא המפתח לשינוי. הרפס גניטלי, למרות שאין תרופה מרפאת לא, ניתן לנהל אותו היטב באמצעות תרופות ומודעות. אני, כמי שחיה עם המחלה, מצוידת במידע מדויק שנועד לשמור על בריאותי ועל היכולת שלי לנהל את הווירוס. כשאתה מבין שהמחלה אינה בהכרח מדבקת 24 שעות ביממה, אלא במקרים מסוימים במהלך חמש עד שבעה ימים בשנה, אתה יכול להפחית את החששות וליצור סביבה מקבלת יותר.
אם אני מכירה את גופי, את התגובה שלי לווירוס, את הסימפטומים של ההתקפים וכיצד לזהות אותם, אני יכולה לנהל את המצב טוב יותר ולהקטין את הסיכון להדבקה של אחרים. חשוב להבין שלא כל אדם החבוש בנגעים ישירים סובל מהתפרצויות חוזרות, ושהזמן והטיפול המתאים יכולים להקטין את ההתקפים ולהאריך את תקופות הרגיעה.
ההתנהגות שלך מול אנשים עם הרפס
האם שמת לב פעם שאנשים עם שלפוחיות על הפה הם נגועים בניוון של הווירוס של ההרפס? האם חשבת שאולי הם חולים באירוע חיידקי או בשפעת? חשוב לדעת שהשלפוחיות על הפה (קונטית אקמא) הן תוצר של ווירוס ההרפס, והן קשורות לווירוס זה, שיכול גם לגרום להרפס גניטלי. לעיתים קרובות אנשים לא מודעים לכך ששימוש באוראלי בסקס יכול להעביר את הווירוס לכלול.
בתור מי שחיה עם הרפס גניטלי, אני מזמינה אותך ללמוד יותר על המחלות והווירוסים הללו. הזדהות עם המצב יכולה להקל על תחושת הבושה והחשש שלנו לשתף אותך בסוד שלנו. כך תוכל לסייע להפחית את הסטיגמה, ולהפוך אותי למי שיכול לספר ולשוחח בצורה פתוחה ובטוחה.
רוב האנשים שחיים עם הרפס גניטלי הם כאלה שלא בחרו בכך באופן ישיר, אלא היכל להיות מוקרבים על ידי שותפים לרעה, שחיתות או חוסר תום לב. הם נושאים ليس רק את הווירוס אלא גם את הצלקת הרגשית שנוצרה עקב יחסים לא כנה או אמיתות שלא נאמרו. במקרים רבים, ההרפס הופך לסמל של כאב, של חוסר אמון ושל צלקת רגשית, אך בפתיחות והבנה אפשר להקל על הכעס והפגיעה.
חשוב שהמבוגרים, הצעירים, הגברים והנשים, יכירו שאפשרות הידבקות בהרפס קיימת אצל כל אחד, בכל גיל, מגדר או מצב רקע. אדם אחר שאיתו תתם, ייתכן מאוד שהוא אחיך, שכן, ההבנה והקבלה יכולות להפחית את ההשפעה של המחלה על החיים.
זכור, אני יכולה להיות האדם שמולך: אם זה ההורה, החברה, השכן, המורה, או האישה שמשרתת אותך. לפעמים אני אולי אהיה אהבת חייך, שותפה קרובה או אדם שיבין אותך ויבנה איתך מערכת יחסים של כבוד והבנה.